התמודדות עם התקפי זעם
אין הורה לפעוט בן שנתיים שלא נתקל בהתקפי זעם אצל הילד שלו. נראה שהדבר הכי קטן יכול להוציא את הילדים מהשלווה. ואז בן רגע מתחיל התקף זעם – בכי היסטרי, צעקות, השטחויות על הרצפה. מה עושים במצב כזה?
1. נשארים אמפתיים
רדו לגובה העיניים של הילד, שבו לידו, לא משנה אם זה באמצע הרחוב או בסופר.
אתם לא חייבים להסכים עם מה שהוא רוצה כדי להישאר אמפטיים, ובדרך כלל אתם לא תסכימו עם מה שהילד מבקש עכשיו, אבל אתם יכולים להכיל ביחד איתו את תחושת הכעס, האומללות או חוסר האונים שהוא חש באותו הרגע.
תוכלו להגיד לו “אני אהיה פה לידך עד שתרגע” או שתוכלו להציע לו חיבוק. הילד כמובן יכול לסרב וזה בסדר. במקרים מסויימים תוכלו לחפש ביחד עם הילד משהו שירגיע אותו, לשיר שיר שהוא אוהב למשל.
לא משנה מה הדרך שבה הילד נרגע בסופו של דבר – מה שחשוב הוא שהייתם שם לידו.
2. תשקפו לו את הרגשות שלו
תוך כדי שיקוף הרגשות הילד מקבל את ההרגשה שאתם מבינים אותו. תשקפו לו את מה שהוא מרגיש. חשוב לשים לב שאתם לא מבטלים את הרגשות שלו בדרך – מותר לכעוס, מותר להתאכזב ולהרגיש מתוסכלים.
- “אני מבינה שאתה מתוסכל שלא הצלחת לנעול את הנעליים לבד”
- “אני מבינה שאת כועסת שאת לא יכולה לקבל עוגיה לפני ארוחת הערב”
- “אני מבינה שאת מאוכזבת שלא קנינו לך את הבובה שרצית”
זה נותן תחושה של נראות לילד – למרות שהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה אנחנו עדיין מתחשבים בו ומבינים אותו.
3. לא להגיד לילד “לא נורא”
צמד המילים האלה מבטל את התחושות והרגשות של הילד. בשבילו זה נורא – הוא חווה כרגע תסכול, חוסר הצלחה וכעס, ובעיניו זה נורא מאוד!
חשבו ביניכם לבין עצמכם, מה אתם מרגישים כשאתם לא מצליחים משהו? איך הייתם מרגישים אם אחרי כל ההשקעה שלכם מישהו היה מגיע ואומר לכם “שטויות, זה לא נורא”? תחושה של זלזול, של חוסר הערכה.
תחושות שלא היינו רוצים ליצור אצל הילד שלנו, ולכן חשוב מאוד להכיל ולתת מקום למה שהוא מרגיש ולא לבטל את התחושות.
4. שתפו את הילדים שלכם בסיפורים דומים מהעולם שלכם
ספרו להם על סיטואציה בה לא הצלחתם לעשות משהו שמאוד רציתם – איך הרגשתם, איך התמודדתם, מה למדתם. ספרו להם על חוויה שהכעיסה אתכם מאוד.
הילדים לומדים מאיתנו, ולכן חשוב מאוד שבמצבים דומים בחיים שלנו אנחנו נהווה להם דוגמא להתמודדות כזאת.
והכי חשוב – תזכרו שזה שלב התפתחותי חשוב, וזה יעבור.
